ראשית, ישנה חובה שיתקיימו ראיות לכאורה, קרי התביעה נדרשת להציג בפני בית המשפט בסיס עובדתי שיש בו להוות "סיכוי סביר להרשעה". תנאי נוסף הנו שקיימת עילת מעצר. כלומר, התביעה נדרשת להציג עילה שיש בה להצדיק את מעצרו של הנאשם (כפי שפורט לעיל, חשש לשיבוש הלכי חקירה ולחילופין חשש לפגיעה בשלום הציבור). לעניין זה, יצוין כי בעבירות כגון אלימות במשפחה לדוגמה, אין התביעה נדרשת להוכיח עילת מעצר. תנאי שלישי הנו היעדר חלופת מעצר.
על פי תנאי זה, ואף אם הוכחו שני התנאים לעיל, הרי שבית המשפט יורה על מעצרו של אדם רק כאופציה אחרונה. על כן, תנאי זה בוחן האם לא ניתן למצוא חלופת מעצר שתשיג את מטרת המעצר על ידי פגיעה מינימלית בחירותו של הנאשם. כך לדוגמה, ניתן להורות על שחרור הנאשם למעצר בית תחת פיקוח אדם קרוב, מעצר בית באיזוק אלקטרוני וכן מעצר בית חלקי שיאפשר לנאשם לצאת לעבודה בשעות מסוימות. במקרים מסוימים, יורה בית המשפט על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, שיבחן את הנאשם והחלופות המוצעות. עם זאת, אין הוא מחויב להמלצות אלו.
לאחר בחינת התקיימות התנאים לעיל, בית המשפט רשאי כאמור להורות על מעצר עד תום ההליכים. לרוב, מעצר זה יימשך עד לתום ההליכים הפליליים. יחד עם זאת, הנאשם רשאי להגיש הנאשם לערער על ההחלטה בדבר המעצר עד תום ההליכים, וכן לבקש עיון חוזר על המעצר עד תום ההליכים בפני הערכאה שדנה בתיק. בקשה לעיון חוזר תוגש בהתקיימות אחד מהתנאים לעיל: שינוי נסיבות, חלוף זמן ניכר מהחלטת המעצר או לחילופין באם התגלו עובדות חדשות.