הענישה בעבירות הסמים משתנה כפונקציה לסוג הסם, הכמות שנתפסה, והשימוש שנעשה בסם. כך לדוגמה, כמות של מעל 15 גרם של קנבוס (מריאחונה, גראס) מקימה חזקה לפיה החזקת הסם לא הייתה לצריכה עצמית בלבד. מכאן, כתב האישום, באם יוגש, יהא חמור יותר, שכן מדובר בעבירה מסוג פשע חמור (מאסר של מעל 7 שנים לעומת עונש מקסימלי של עד 3.5 באם מדובר בהחזקה לשימוש עצמי בלבד).
אבחנה זו רלוונטית גם לעניין סמכותו של בית המשפט לחלט רכוש של אדם שהורשע בעבירת סמים. כך, בעוד שבעבירות של עסקות סמים (הפקה, ייבוא, ייצוא, גידול וכו') יכול בית המשפט לחלט את הרכוש ששימוש או נועד לשמש לביצוע העבירה, בית המשפט אינו רשאי לעשות כן במקרים בהם אדם הורשע בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית בלבד.
יחד עם זאת, ועל אף שעבירות "הסמים הקלים" נפוצים בקרב כל האוכלוסייה, החוק אינו עושה הנחות, ובמידת האפשר, מתייחס לחומרה לנושא צריכת הסמים. על כן, חשודים רבים, לרוב אנשים נורמטיביים, הנוטים להודות מתוך תמימות בהחזקת סמים לצריכתם העצמית, למעשה מעמידים עצמם בפני כתב אישום פלילי בגין שימוש בסמים לצריכה עצמית.
לאור זאת, ומגמת בתי המשפט והפרקליטות, שדורשת לעונשי מאסר בפועל למי שהורשעו בעבירות אלה, ישנה חשיבות רבה לשכירת סנגור מנוסה, המתמחה בתחום, ולו היכולת לפעול על מנת להגיע להסדרי טיעון, וקידום ההליכים בתיק בצורה מיטבית.
