מהם העונשים הקבועים בחוק על עבירות סמים?
לכל אחד מן החומרים המוגדרים כ"סם" קבועה כמות מקסימלית, אשר מי שנתפס ובחזקתו החומר בכמות זו או בכמות הפחותה ממנה יוגדר כמחזיק את הסם לצורך שימושו העצמי. סעיף 7(ג) בפקודת הסמים המסוכנים קובע כי העונש המרבי על החזקת סם לשימוש עצמי הוא שלוש שנות מאסר. יחד עם זאת, במידה והעבירה נעברה בתחומי בי"ס על ידי אדם שאינו תלמיד וגילו מעל ל-16 - העונש המרבי יעמוד על חמש שנים. כאשר המדובר בכמויות שאינן לשימוש עצמי או בייצור סמים, העונש המרבי מטפס, עולה ומגיע ל-20 שנות מאסר. העונש החמור ביותר בתחום עבירות הסמים שמור להדחת קטינים לשימוש בסמים. העונש המרבי המוגדר על עבירה זו עומד על 25 שנות מאסר, והחוק אף מציין, כי על עבירה מסוג זה תמיד יחול עונש המאסר בפועל.
כעבירת הדחת קטין נחשבות הפעולות הבאות - מתן הסמים לקטין, שידול קטין להשתמש בסמים ואף מתן אפשרות לקטין להשיג סמים.
בנוסף לעונש המאסר שיופעל, ניתן בידי בית המשפט האפשרות להפעיל עונשי חילוט (החרמת רכוש עפ"י פקודת בית המשפט). בין אם מבוצע החילוט בהליך פלילי או בהליך אזרחי, קיים צורך להוכיח שישנו קשר ישיר בין הרכוש המחולט לבין עבירות בסמים אותן ביצע האדם המורשע. על אף שהחוק-עצמו איננו מבחין בין עבירות סמים הנוגעות לסמים קלים לבין עבירות סמים הנוגעות לסמים קשים, בתי המשפט כן, מבצעים הפרדה זו בעת המשפט בין סמים "קלים" (כמריחואנה או חשיש), המוגדרים בתור סמים קלים, לבין סמים המוגדרים כסמים "קשים" (כאקסטזי, קוקאין, הרואין ודומים). הפרדה זו באה לידי ביטוי באחוז העבירות המגיעות לכתב אישום, ובחומרת הענישה בגינן.
שימוש עצמי או סחר בסמים?
הנחת החוק גורסת, כי אדם אשר נתפס עם כמות הגדולה מזו המוגדרת ככמות לשימוש עצמי, מחזיק אותה לצורך סחר בסמים או לשם הפצתם. במקרים כאלה, נטל ההוכחה כי אין המדובר בעבירת סחר או הפצה עובר אל הנאשם (וכמובן, אל עורך הדין המייצג אותו). חשוב לדעת, כי כל עוד לא שוכנע בית המשפט כי מדובר בכמות המיועדת לשימוש עצמי, הנאשם ייתפש ויוגדר כמחזיק סמים לצורך סחר בהם, העונש שייגזר עליו עלול להגיע אף ל-20 שנות מאסר. הטבלה מכילה את הכמויות המרביות מכל סם, אשר מעל להן, כמות הסם הנתפס נחשבת לכזו שאינה מיועדת לשימוש עצמי:
