ייצוג חשודים בעבירות מין

עבירות מין זוכות להתייחסות מחמירה בדין הישראלי, והחקיקה הנוגעת להן מעוגנת בסימן ה' בחוק העונשין התשל"ז-1977 ובחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998. למרות שעבירות המין נכללות תחת קטגוריית עבירות האלימות, ייצוג חשודים בעבירות מסוג זה, בשל מורכבותן, דורש התמחות מיוחדת בנושא.

מהן עבירות מין?
עבירות מין מוגדרת כעבירה שעשויה לכלול מגע פיזי בקורבן העבירה, הצגתם של מראות מיניים בפניו או דיבור בעל תוכן מיני, ללא הסכמתו. העבירות הנכללות בקטגוריית עבירות מין הן: אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה בפומבי או שלא בפומבי, מעשה סדום בקטין או שלא בהסכמה, יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, יחסי מין בין כהן דת לאדם שקיבל ממנו ייעוץ או הדרכה, בעילה אסורה בהסכמה, עבירות מין בקטין או בידי האחראי על חסר ישע וכן הטרדה מינית.

במקרים מסוימים (למשל, בעילה אסורה בהסכמה, יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, יחסי מין בין כהן דת לאדם שקיבל ממנו ייעוץ או הדרכה וכד') לרכיב ההסכמה אין משקל בהגדרת העבירה כעבירת מין, אולם עשוי להיות לו משקל הנוגע לחומרת העונש שיידרש על ידי התביעה, במידה והחשוד ילווה בעורך דין המתמחה בתחום. מאחר ומרבית עבירות המין מבוצעות בחדרי חדרים, נדרש עורך הדין המלווה חשוד בעבירת מין לפתור את בעיית הגרסה מול גרסה, ללא יכולת להיעזר בעדים לטובת בניית תיק ההגנה עבור לקוחו.

האשמה בעבירת מין ככלי נשק לנקמה
בעייתיות נוספת קיימת בעובדה כי למרות שעפ"י נתוני משטרת ישראל, בכל שנה נפתחים למעלה מ-4,000 תיקים שעניינם עבירות מין חמורות (על פי הגדרת החוק, תחת קטגוריה זו נכללים מעשי אונס, ביצוע מעשים מגונים בכוח ובעילה בניגוד לחוק), על פי נתוני הפרקליטות (כפי שהוצגו בישיבה שנערכה בכנסת) רק אחד מכל שמונה תיקים בתחום זה מגיע להגשת כתב אישום. הסיבות לכך רבות ושונות, ובין השאר, עשויות להתייחס גם להנחיית "כל האמצעים כשרים" אשר נותנים עורכי דין למרשותיהן בעת התנהלותם של הליכי גירושין עקובים מדם, להנחיה 2.5 אשר ניתנה ב-1993 על ידי פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש ולשני הסעיפים שנוספו לה בשנת 2003, על ידי עדנה ארבל בתפקידה כפרקליטת המדינה:
 

 

"1. בזמן קבלת החלטה על נקיטת הליכים נגד עד שהיה קורבן לעבירת מין או אלימות, ראוי לקחת בחשבון את מצבו הנפשי של העד בעת המשפט (במיוחד כשמדובר בקורבן שהוא קטין שצריך להעיד נגד קרוב משפחה) ולבחון האם העדות המקורית היא עדות אמת והסתירה נובעת מחשש מהנאשם, מרצון להשכין שלום בית, מקיומן של רגשות אשם כלפי הנאשם, מהעדר כוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגדו בבית המשפט עדות מפלילה, וכדומה.

2. בהתאם לסעיף 1, רק במקרים נדירים יש מקום לניהול הליכים פליליים נגד העד במקרה שכזה ובוודאי שאין מקום לעצרו לצרכי חקירה. יחד עם זאת, מובן, כי עדיין יש מקום לנהל חקירה שתחשוף האם הודח הקורבן לחזור בו מעדותו במשטרה, ואם כן - מי האחראי לכך."

(במקרים אלה, על פי ארבל, יש לנקוט גישה זהירה ולהימנע, ככלל, מהעמדת הקורבן לדין בגין מתן עדות הסותרת). גם בהאשמות שאינן האשמות שווא, ליכולתו של עורך הדין המלווה והמייצג את החשוד בעבירת המין יש חשיבות רבה ומשקל אשר עשויים לבוא לידי ביטוי בפערים מהותיים בין העונשים השונים, על פי חומרת המעשה ונסיבותיו, כפי שהם מתוארים על ידי התביעה בבית המשפט. לפעמים, הנזקים העקיפים (כאובדן מוניטין, פגיעה בשמו הטוב של החשוד ואפילו פיטורים) יכולים להימנע, במקרים בהם הפניה לעורך הדין המתמחה בתחום תתרחש קרוב ככל האפשר לזמן שבו נודע לחשוד על ההאשמה נגדו ועל הכוונה לחקור אותו.

לעו"ד רויטל קוצר התמחות וניסיון רב בייצוג נאשמים בעבירות מין (בין אם אמיתיות ובין אם תלונות שווא), ויכולותיה בתחום מאפשרות לה את בניית תיק ההגנה המתאים לנסיבות המקרה.